“אבא, יש לי רק בקשה אחת ליום ההולדת…”

זה היה אחד הסיפורים המטלטלים שנשמעו בכינוס החירום. מדובר במשפחה אמידה מאוד, מהמבוססות בתל אביב, אך רחוקה לחלוטין מכל זיקה ליהדות. לא שבת, לא מסורת, ואפילו לא היכרות עם מושגי היסוד של היהדות. כשהילד הגיע לבית הספר התורני, הוא אפילו לא ידע לומר “שמע ישראל”.

שנים ספורות בלבד חלפו. הילד זכה להכיר את עולם התורה והמצוות בזכות ההסעה של קרן ההסעות, וכשהגיע לכיתה ד’ קיבל על עצמו בפעם הראשונה לשמור שבת. אלא שעמד בפניו קושי עצום. כיצד אפשר לשמור שבת בבית שבו כלל לא שומרים שבת?

כשהתקרב יום הולדתו, פנה אל אביו וביקש מתנה. האב, שהיה בטוח שבנו יבקש אופניים יוקרתיים, מחשב חדש או טיסה לחו”ל, השיב בחיוך: “מה שתרצה, תקבל.” הילד ביקש רק דבר אחד. “פלטה לשבת.”

האב נותר המום. זו הייתה הבקשה האחרונה שציפה לשמוע. אבל עמד בהבטחתו וקנה לבנו פלטה. מאותו רגע החל הבית להשתנות. תחילה הפלטה, אחר כך קדושת השבת שהחלה להיכנס לבית. האם קיבלה על עצמה לשמור שבת, והילד, שביקש להקפיד על ההלכה, אף ביקש מאביו שלא להכין עבורו אוכל מבושל בשבת, אלא להכין עמו סלט, כדי שיוכל לשמור שבת כהלכתה.

כך, ילד קטן, שלא ידע בעבר אפילו לומר “שמע ישראל”, הכניס את אור השבת לביתו, והחל להאיר את דרכה של משפחה שלמה אל עולם התורה והמצוות. זהו כוחה של קרן ההסעות – ילד אחד שנכנס לחינוך תורני, מסוגל לשנות משפחה שלמה.

התעוררות רוחנית

שלט צהוב גדול נמתח על כותל מעונו של רשכבה”ג מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט”א, ועליו הכותרת: “כינוס גדולי ישראל שליט”א להצלת ילדי קרן ההסעות”. כבר בכניסה הורגשה האווירה המיוחדת. לא הייתה זו עוד אסיפה מן המניין, אלא כינוס חירום נדיר של מרנן ורבנן, גדולי ומאורי הדור שליט”א, שהתכנסו במיוחד כדי לזעוק את זעקתם של אלפי ילדי ישראל, שכל עתידם הרוחני תלוי במפעל ההסעות המביא אותם מדי בוקר אל תלמודי התורה ובתי הספר התורניים.

לקראת סיומה של שנת הלימודים וההיערכות לשנה הבאה, ביקשו גדולי ישראל לחזק את פעילותה של קרן ההסעות ולהבטיח שלא יהיה ילד יהודי אחד המבקש ללמוד תורה, שיישאר מאחור רק משום שאין בידו דרך להגיע למוסד החינוכי.

הדחיפות הייתה מוחשית. בחודשים האחרונים הוטלו קיצוצים כבדים בתקציבי הקרן במסגרת החלטות הממשלה, ובמקביל זינקו באופן חד עלויות ההסעות בכל רחבי הארץ. השילוב בין הקיצוץ התקציבי להתייקרות המתמשכת יוצר איום ממשי על המשך הפעלת מערך ההסעות, ובמקומות מסוימים אף על עצם קיומם של מוסדות חינוך תורניים, התלויים כולו ביכולת להביא את הילדים מדי יום אל ספסל הלימודים.

דווקא בתקופה זו, בעקבות ההתעוררות הרוחנית שחלה בשנה האחרונה בצל האירועים הביטחוניים והמציאות העוברת על עם ישראל, הולך וגובר מספר המשפחות המבקשות להעביר את ילדיהן לחינוך תורני. אלא שלנוכח המחסור החמור במשאבים ובמסלולי הסעה, נאלצים ראשי הקרן לעמוד מול בקשות רבות שאין באפשרותם להיענות להן. זו הייתה הזעקה שעלתה שוב ושוב מפי גדולי ישראל: לאפשר לכל ילד יהודי המבקש לגדול בתורה וביראת שמים, להגיע אל המקום שבו עתידו הרוחני ייבנה.

את דברי הפתיחה, השמיע מנהלה הרוחני של קרן ההסעות, המשגיח הגה”צ רבי חזקיהו משקובסקי שליט”א, וביטא את הזעקה הגדולה לנוכח האתגרים הגדולים העומדים בפני הארגון: “ברשות רבותינו, שרי התורה והיראה, ראשי הישיבות, קטונתי מלדבר לפני גדולי ישראל, אבל כפי שכתבו כל גדולי הדור הקודם זצוק”ל – אנחנו הקמנו את קרן ההסעות, ואנחנו מינינו את חברי קרן ההסעות להיות ‘שלוחי דידן’. זה לשונם”.

“שאלות של פיקוח נפש”

המשגיח שליט”א המשיך: “הגמרא אומרת, ששליח צריך לבוא ולומר למשלח: ‘עשיתי שליחותך’. כך חיינו במשך כל עשרים השנים שהקרן קיימת. פעם בשנה אנחנו באים אל גדולי ישראל, מוסרים דין וחשבון על כל מה שנעשה בקרן במהלך השנה, ולאחר מכן השמענו את הזעקה שלנו להמשך הדרך.

“כיום מסיעה קרן ההסעות למעלה מעשרים אלף ילדים כ”י. היא מפעילה כמאה ועשרים בתי ספר תורניים, מגיעה לכמאתיים ושמונים יישובים ברחבי הארץ, ומפעילה כאלף ושש מאות קווי הסעה מדי יום. עלות הפעלת המערך כולו עומדת על כשבעים מיליון שקלים בשנה. הממשלה משתתפת רק בחלק קטן מהעלות, ואת יתרת הסכום עלינו לגייס מתרומות.

“מלבד ההסעות, פועל גם מערך ‘טיפול המשך’, שבו אברכים מלווים את הילדים מסיימי כיתות ח’ בדרכם לישיבות, כדי להמשיך את צמיחתם כבני תורה. ואנחנו רואים את הפירות. למעלה משבע מאות תלמידים נוספים נכנסים מדי שנה לישיבות הקטנות. ילדים שכבר היו מי שהתייאשו מהם, זכו לגדול ולהקים בתים של תורה.

“אספר סיפור קטן. אחד מתומכי הקרן הגיע לכולל, ואברכים שאלו אותו: אם באמת יש כאן מהפכה כל כך גדולה, איך כמעט לא שומעים עליה? קם שם אחד האברכים ואמר להם: ‘רבותי, אני נראה לכם אברך טוב? – אני ילד של קרן ההסעות’. הוא סיפר שאלמלא הפעילים שנלחמו עליו שוב ושוב, הלכו למשגיחים ולראשי הישיבות והתחננו שלא יוותרו עליו, הוא לא היה יושב היום כאברך מן השורה.

“אבל השנה אנו עומדים בפני מציאות קשה מאוד”, הדגיש הגה”צ שליט”א, “תקציבים גדולים שהיו אמור להגיע, עדיין מעוכבים כבר שבעה חודשים. במקביל, משנה לשנה מחירי ההסעות רק מתייקרים, והשנה בלבד מדובר בהתייקרות של כעשרה אחוזים, תוספת של כשבעה מיליון שקלים!

“אנחנו יודעים את גודל האחריות, אבל אם לא יימצא פתרון, לא תהיה לנו ברירה וניאלץ לסגור חלק ממערך ההסעות. המשמעות של צמצום ההסעות איננה רק שילד אחד לא יגיע לבית הספר. במקומות רבים כל הבית מושפע מכך, כל המשפחה מתרוממת בזכות הילד. ומי יודע, חלילה, אם לא ייסגרו בתי ספר שלמים באותם מקומות.

קשה מאוד לדבר על כך. אבל כשחרב בית המקדש, אומר המדרש, שהקב”ה זעק: ‘בניי, היכן אתם? בניי, היכן אתם?’. אנחנו שומעים כביכול היום את אותה זעקה. איך נוכל לראות בעינינו שכל העמל והיגיעה של עשרים שנה ילכו ויתמעטו? זה דיני ממונות שהופכים לדיני נפשות. איך נוכל לעמוד במצב שבו נצטרך לדון שאלות של פיקוח נפש רוחני: את מי לסגור, איזה קו לבטל, איזה ילד יישאר בלי הסעה? מי קודם? אלו שאלות נוראות.

“לכן באנו אל גדולי ישראל. אנחנו מרגישים שהקרן היא שלהם. הם ה’האבא’ של ילדי ישראל. וכשם שלאבא מספרים את הדברים הטובים, כך מספרים גם את הדברים הפחות טובים. שליח צריך לבוא ולומר למשלח: ‘עשיתי שליחותך’. ואם יש קושי או חסרון, גם אותו צריך להביא לפני המשלח. מה שיורו לנו – כך נעשה”, סיים הגר”ח משקובסקי את דבריו הנרגשים.

“הקב”ה מכיר טובה”

לאחר מכן, עמד מרן הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי שליט”א, ונשא דברים מרוממים על פעולות ההצלה של ילדי קרן ההסעות, המחוללות תפנית רוחנית בכל המשפחה: “רואים היום מחזות מופלאים”, אמר “מגיעים הורים מבתים חילוניים לגמרי. האבא עדיין הולך בלי כיפה, אבל הוא בא ללמוד עם הבן שלו. כשמתחילים עם הילדים בגיל הזה, בדרך כלל זה משפיע על כל המשפחה ועל כל הסביבה.

“כשאני ניגש לילד בן שתים עשרה ומברך אותו, אני שואל אותו איזו ברכה הוא מבקש. והוא מבקש דבר אחד: שההורים יאפשרו לו להמשיך ללכת ללמוד. אשרי מי שיש לו את הזכות להיות שותף בדבר הזה. הדבר הזה ודאי גורם קידוש השם. על פנחס אומר רש”י שהקב”ה אמר לו: ‘עשית לי טובה שקידשת את שמי, ולכן אני חייב להחזיר לך טובה’. הקב”ה מכיר טובה לכל מי שדואג לקדש את שמו. כמה ילדים וכמה משפחות נהפכו בזכות קרן ההסעות.

אנחנו מברכים, וקודם כול מודים לגדולי ישראל שהגיעו לכאן, כדי להראות לנו עד כמה הדבר הזה חשוב, ומה גודל הזכות לכל מי שתומך בזה ומסייע בזה. הרי כשאדם עושה פעולה, הקב”ה אינו משלם לו רק על הפעולה עצמה, אלא גם על כל הפירות היוצאים ממנה. ואי אפשר לתאר כמה פירות יוצאים מכל כך הרבה ילדים, ואחר כך ממשפחות שהם מקימים.

הקב”ה יעזור שכל מי שתומך בזה יזכה לסייעתא דשמיא, ובזכות הדבר הזה יוכל להמשיך להרבות כבוד שמים ברבים.”, סיים מרן הגר”ש גלאי את דבריו.

דברים נלהבים השמיע בכינוס הגאון הגדול רבי אברהם סאלים שליט”א, ראש ישיבת מאור התורה וחבר מועצת חכמי התורה. “כאשר מתבוננים במסעות בני ישראל במדבר, אפשר להבין איזה מהפך עצום התחולל בעם ישראל. ביציאת מצרים היו ישראל במדרגה רוחנית נמוכה מאוד, ולאחר ארבעים שנות המסעות במדבר הגיעו למדרגה הראויה להיכנס לארץ ישראל.

“וכל זאת בזכות דבר אחד – ‘על פי ה’ ביד משה’. כאשר יש לעם ישראל את מנהיגי הדור, המכוונים את הדרך ומורים את הנתיב הנכון, הם נותנים את הכיוון ואת היסוד שעל פיו אפשר להגיע לתוצאות הגדולות ביותר – לתורה, לקדושה ולטהרה.

“גם היום, כאשר הולכים לאורם של גדולי ישראל ופועלים על פי הדרכתם, זוכים לראות את הפירות הגדולים של ריבוי תורה, קדושה ויראת שמים בעם ישראל”, סיים ראש הישיבה את דבריו.

“שמענו מפי גדולי ישראל את גודל החשיבות של החזקת ותמיכת קרן ההסעות”, פתח ואמר הגאון הגדול רבי יעקב הלל שליט”א, ראש ישיבת אהבת שלום, את דבריו באסיפת החירום, “על ידי הקרן הזאת זוכים ילדים ממשפחות שאין בשכונת מגוריהם אפשרות ללמוד תורה. אין שם תלמודי תורה, אין שם בתי ספר תורניים, ובלי ההסעות אין להם כל אפשרות להגיע לחינוך של תורה.

“לכן לקרן ההסעות יש זכויות עצומות. לא לחינם גדולי ישראל מעודדים ומחזקים את העוסקים במלאכת הקודש הזאת, וקוראים לציבור לסייע להם. ברוך ה’, רבים מאוד מן הילדים הללו זכו לגדול ולהיות יראי שמים, תלמידי חכמים וצדיקים. אי אפשר לתאר את גודל הפירות היוצאים מן המפעל הזה.

“נברך את כל העושים והמעשים, שהקב”ה יצליח את דרכם. וכל מי שייקח חלק במפעל הנכבד הזה, וייטול חלק בהצלת נפשות רוחנית, בוודאי יזכה לברכת ה’. הקב”ה יברך אותו ואת משפחתו, ויזכה שכל בניו יהיו בני תורה, צדיקים ויראי שמים. וזכות הרבים של אלפי אלפי הילדים, הבאים מבתים שאינם שומרי תורה ומצוות וזוכים להיכנס תחת כנפי השכינה, לגדול בתורה וביראת שמים – תעמוד לכל המסייעים. אמן.”

“מוציא יקר מזולל”

דברי עוז חיזוק השמיע מרן הגאון הגדול רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט”א, ראש ישיבת מאור התלמוד. “אין לי זכות לדבר במקום הקדוש הזה, לפני מרנן ורבנן גדולי ישראל”, פתח ואמר, “אבל יש דבר אחד שאני יכול להעיד עליו.

“אני מגיע עכשיו מרחובות, מהתכנסות של כמאה ילדים במסגרת מחנה קיץ אחי ורעי, ילדים שגדלו במסגרת קרן ההסעות. אמרו לי שהיו עוד כמעט מאה בקשות נוספות של ילדים, אבל פשוט לא היה מקום לכולם.

“ראיתי שם את הילדים אחד אחד. כולם ניגשו לבקש ברכה. אלו ילדים שניצלו. אילו היו הולכים למסגרות אחרות, במקרה הטוב היו מגיעים לתיכון דתי, ומי יודע להיכן היו מגיעים אחר כך. היום הם בני תורה. כשמסתכלים עליהם, אפשר לחשוב שהם גדלו בירושלים או בשכונות החרדיות הוותיקות. אבל הם באו מבתים רחוקים לגמרי, והיום כולם נראים בני תורה.

“כל ילד ניגש וביקש ברכה. ואני חשבתי לעצמי: איזו ברכה אני יכול לתת להם? יהי רצון שהם ימשיכו לעלות בתורה וביראת שמים, ויגדלו להיות תלמידי חכמים. עמדתי וברכתי אחד אחד באופן אישי את אותה ברכה. לכן הרשיתי לעצמי לבוא לכאן ולספר את מה שראיתי במו עיניי. זו העדות שלי.

לסיום, אספר מעשה ששמעתי. פעם כשהגיע מרן הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ”ל, רבה של אנטוורפן, לרחובות, היה שם חולה אחד וביקשו ממנו שיברך אותו. הוא אמר: ‘אני יודע מה כתוב בחז”ל. כתוב בחז”ל ‘מוציא יקר מזולל -כפי תהיה’. האם יש כאן מישהו שעוסק ב”מוציא יקר מזולל”?’ אמרו לו: ‘כן, יש כאן יהודי שעוסק בקירוב.’ אמר: ‘אני מבקש שתקראו דווקא לו.’ אותו יהודי התבייש ולא רצה להיכנס. אבל הרב אמר: ‘אני רוצה שדווקא אתה תברך את החולה, מפני שעליך נאמר – “מוציא יקר מזולל”.’

זה היה יהודי שכל עבודתו הייתה להציל את ילדי ישראל, להוציא המוני משפחות וילדים שהיו רחוקים לגמרי מתורה ומצוות, עד שכיום הם, בניהם ובני בניהם, שומרי תורה ומצוות. כל זה הוא פרי המפעל הגדול של קירוב הרחוקים, וזו גם מעלתו של מפעל ההצלה קרן ההסעות, שמביאה עוד ועוד ילדים אל עולם התורה”, סיים מרן הגרא”י קוק שליט”א את דבריו.

מהפכה מרגשת

בכדי להמחיש את גודל המהפכה הרוחנית שמחוללת קרן ההסעות באלפי בתים ברחבי הארץ, נשא דברים הרב אשר ברדה, מנהל בית הספר התורני “יחד” בתל אביב, המקרב מאות תלמידים ותלמידת בזכות מערך קרן ההסעות המביא אותם מכל ערי המרכז.

“אני מנהל את בית הספר ‘יחד’ בתל אביב. לומדים אצלנו כ־180 בנים וכ־200 בנות”, פתח הרב ברדה, “חלק גדול מהילדים מגיעים ממשפחות חד הוריות. יש ילדים שאבותיהם נמצאים בכלא, ויש גם משפחות שבהן ההורים נקראים אחמד ושרה. אלו הילדים שמגיעים אלינו.

“אנחנו משתדלים לתת להם יחס חם ואוהב, ובמקביל גם רמה גבוהה בלימודי החול. זה מה שמושך את ההורים לשלוח אלינו את ילדיהם. אבל בתוך בית הספר הילדים פוגשים עולם אחר. הם לומדים הלכות שבת, מכירים את קדושת השבת, ורואים כיצד הילדים עצמם מתחילים לשנות את האווירה בבית.

“אנחנו לא יכולים לבוא להורים ולומר להם: ‘תתחילו לשמור שבת’. לכן אנחנו פועלים בחכמה. ערכנו מבצע שבו כל משפחה הכינה שולחן שבת מעוצב. כל משפחה השתתפה, ובסיום חילקנו פרסים. יום לפני יום הכיפורים כינסנו את ההורים ואמרנו להם: אי אפשר להיכנס ליום הקדוש בלי לתת מתנה אחת לקב”ה. אנחנו לא באים להחזיר אתכם בתשובה, אלא מבקשים רק דבר אחד, בלי מאמץ.

“נתַּנו לכל משפחה מיחם שבת מהודר ואמרנו להם: בכל שבת אתם שותים בבית עשר כוסות קפה. במקום להרתיח את המים בשבת, תנו לקב”ה את המתנה הזאת. עשר כוסות בכל שבת, ארבעים כוסות בחודש, כחמש מאות כוסות בשנה שלא יורתחו בשבת. שאלנו: מי מוכן לקבל על עצמו? וכולם לקחו. כל הנשים קיבלו על עצמן שלא להרתיח מים בשבת.

“אחר כך הצענו גם פלטות שבת מהודרות, וביקשנו מהאימהות להכין את האוכל כבר בערב שבת ולהניחו על הפלטה. חלק קיבלו על עצמן גם את זה. אחרות קיבלו על עצמן כיסוי ראש. כך, לאט לאט, הילדים משפיעים על הבית כולו.

“אספר אירוע נוסף שהיה אצלי בבית הספר”, המשיך הרב ברדא,  “באחת הכיתות לימדתי הלכות שבת. הסברנו שאסור ליהנות ממלאכה שנעשתה בשבת. ביום ראשון ניגש אליי תלמיד ואמר: ‘הרב, אני אוהב מאוד לקרוא ספרים. בערב שבת ישבתי לקרוא עם מנורת לילה קטנה. אמא שלי נכנסה, כיבתה את המנורה הקטנה והדליקה אור חזק יותר כדי שלא אקלקל את העיניים. ואז נזכרתי במה שלמדנו, שאסור ליהנות ממלאכה שנעשתה בשבת. אז הפסקתי לקרוא’. תחשבו על זה. ילד בכיתה א’ או ב’, שבפעם הראשונה בחייו שומע את ההלכה הזאת, וכבר מיישם אותה.

יש אין ספור סיפורים. יש ילדים שבכל ערב שבת היו נוסעים עם ההורים לסבתא בדרום תל אביב. יום אחד ילד אמר לאבא: ‘אני רוצה ללכת ברגל’. האבא שאל: ‘למה?’ הוא ענה: ‘אני רוצה לשמור שבת’. אחותו שמעה ואמרה: ‘אם הוא שומר שבת, גם אני רוצה’. וכך גם היא התחילה ללכת ברגל. אלו דברים שמתחילים בילד אחד ומשפיעים על כל הבית.

הרב בדרה המשיך: “השנה אנחנו מסיימים כיתה שבה עשרה תלמידים. תשעה מהם הולכים לישיבות, ועל העשירי אנחנו עדיין נלחמים. כל הילדים האלה באו מבתים חילוניים לגמרי, בלי שבת, בלי צניעות, רחוקים מאוד. לפעמים אני מבין עד כמה הם מגיעים ממקום רחוק. ילד בכיתה ג’ שאל אותי פעם: ‘רבי, מה זה הקוביות השחורות האלה של הילדים בכיתה ח’?’ הוא מעולם לא ראה תפילין. והיום, אותם ילדים מתקדמים, עולים לישיבות, מתקבלים לישיבות טובות, ומקימים בעזרת ה’ בתים של תורה. אלו סיפורים שממש מעוררים צמרמורת”, סיים את דבריו.

בתמצית ליבם החרד לעתידם הרוחני של ילדי ישראל, חתמו מרנן ורבנן גדולי הדור שליט”א את כינוס החירום, בקריאה קדושה לכלל הציבור לאמץ ילד ע”י ארגון קרן ההסעות ללימוד תורה, ובזכות כך יזכו לנחת מכל יוצ”ח ולהינצל מכל הצרות.

מסגרת 1

מדבריו של רשכבה”ג מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט”א באסיפת החירום:

“זכותם של נדיבי הלב לקרן ההסעות כפולה ומכופלת”

בראשות מרנן ורבנן שליט”א. כולם יודעים שכל דבר שיש לו תוצאות ופרי פירות, החובה להיזהר בו כפולה, ואם הדבר יצליח – זוכים בכל הפירי פירות, ואם חלילה הדבר לא יצליח – הפירות והפרי פירות צומחים בצורה לא טובה, והנזק הוא גדול והאחריות עצומה.

“קרן ההסעות אשר במשך שנים דואגים לכך, שכל ילדי ישראל החפצים ללמוד בחינוך תורני יוכלו לעשות זאת, ומאות רבות מהילדים הללו ממשיכים את חוק לימודיהם בישיבות הקדושות, ומקימים בתים של תורה, ודורות של בני תורה מתרבים בזכות זה, וזאת מלבד השפעה הגדולה של אותם ילדים על הוריהם ומשפחותיהם שמתחזקים בשמירת מצוות כתוצאה של לימודו של בנם במוסד תורני, ולא אחת משפחותיהם נהפכות למדקדקים בקלה כבחמורה.

קרן ההסעות קיימת אך ורק מתרומות נדיבי לב, וברור הדבר שזכותם היא כפולה ומכופלת כיון שהקרן עושה פירות ופרי פירות, של בניו של מקום העובדים אותו בכל נפשם ובכל נפשם.

יהי רצון שכל נדיבי הלב, התורמים והמסייעים, יזכו לבנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, ברוב שלום ושלווה באוהלם כח הימים לאורך ימים טובים עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימנו אמן.

***

מדבריו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי משה הלל הירש שליט”א באסיפת החירום:

“הקירוב היחיד של ילדי ישראל הרחוקים הוא רק דרך ההסעות”

“בראשות כל הרבנים החשובים. שמענו קודם על הדברים הנפלאים שנעשים בבתי הספר של הקירוב, כיצד הילדים מתעלים, וכיצד הם משפיעים גם על הבתים שלהם ועל המשפחות שלהם.

אבל צריך לחשוב גם על כל מאות ואלפי הילדים שאינם נמצאים עדיין בבתי הספר הללו. מה יהיה עליהם? איך הם יוכלו לקבל את כל מה שהם צריכים לקבל? יש רק דרך אחת – ההסעות. קרן ההסעות מביאה את הילדים מכל מקום ומכל יישוב אל בתי הספר התורניים. אחר כך, כל ילד, לפי מדרגתו, משפיע על הוריו ועל בני משפחתו. אם לא יהיו הסעות – כל הילדים הטובים שהיו יכולים לצמוח כבני תורה, מקיימי מצוות, שומרי שבת, כל אחד לפי דרגתו – כל זה אנחנו מאבדים חלילה!

לכן, הדרך היחידה לקרב אותם היא רק ע”י ההסעות. הפעלת ההסעות עולה ממון רב, ורק בזכות נדיבות ליבם של התורמים אפשר להביא את הילדים, כדי שכל אחד מהם יקבל את אור התורה. כל כך הרבה משפחות משתנות ומתקרבות, וח”ו בלי קרן ההסעות – כל זה לא יקרה.

לכן אנחנו באים ומבקשים, בימים אלה של בין המצרים, חז”ל מלמדים שהחורבן בא כאשר חסרה ההכרה בחשיבות התורה ובכבודו של הקב”ה. אם אנו רוצים את קרבתו של הקב”ה, אם אנו רוצים שהקב”ה ישרה את שכינתו בתוכנו, הדרך היא להרבות תורה בכלל ישראל, להרבות עוד ועוד תורה ומצוות. והדרך להוסיף עוד תורה בכלל ישראל היא על ידי קרן ההסעות, המביאה עוד ועוד ילדים אל עולם התורה.

“לכן הדבר הזה חשוב כל כך. כל אחד ואחד צריך לתת ביד רחבה מאוד למען קרן ההסעות. בכך הוא מביא הרבה משפחות לקרבת השם, וזה מה שיביא את הקב”ה אלינו. כי אם אנחנו קרובים אליו – הוא יהיה קרוב אלינו. בודאי ישפיע הקב”ה שפע ברכה על כל המסייעים: הצלחה בפרנסה, שלום בית, נחת מהילדים, בריאות וכל טוב.

יהי רצון שהקב”ה יעזור שתהיה הצלחה מלאה למגבית של קרן ההסעות, כדי שנוכל להרבות תורה לכל ילד וילד, לקרב עוד יהודים לאביהם שבשמים, ומתוך כך יתרבה כבוד שמים, ונזכה במהרה לגאולה השלמה, אמן.”