"המשגיח הנהן כמסכים, אך נטע באבי עיניים חומלות. ראיתי בעיניים שלו שהוא מרחם עלי, כי הוא יודע מניסיונו שהדרך היא חד סטרית, 'כשבחור צעיר טועם את הרחוב, זה אסון כמעט חסר תקנה. הרחוב של היום, כל באיו לא ישובון וחמי'לה טעם את הרחוב'. בכיתי בכי של אם שרואה את בנה אהובה, מחמד ליבה ומחמל עיניה, מזיק לעצמו בנזק חשוך מרפא וידה הארוכה קצרה מהושיע".

הסופר משה גוטמן מתאר בכישרונו המיוחד עוד סיפור מרטיט של משפחה חרדית, שהתמודדה עם שבר חינוכי כואב ומייסר של בנם, את רגעי הכאב וחוסר האונים, ואת הישועה הפלאית שזכו לה לאחר שאימצו ילד ב"קרן ההסעות" לחינוך תורני. "אתם יכולים לפרסם את זה אבל בלי השם", כותבת האם בהתרגשות, "קיבלנו בחור חדש, ראינו ממש ניסים של נחת".

בעדות אחרת, מתאר הסופר יאיר וינשטוק במילותיו המיוחדות את סיפורו של שמוליק, ילד מתוק, אח למשפחת ילדים ברוכי כישרון, אך מסתבר כי הוא רחוק מהם. מוחו סתום לגמרי. השבר של ההורים היה גדול.

"לבם הגאה של שייקה וברכה נחמץ והתכווץ מרוב כאב. שמוליק היה ילד חלש כישרונות עד אימה. המלמדים בחיידר התייחסו אליו כאל רהיט או עציץ ושבחו את מידותיו הטובות ולב הזהב שלו. בשטח הלימודי לא היתה להם מילה אחת טובה. במחנים היה ברור ששמוליק ייכשל בתשעים עד מאה אחוז. הם היו שבורים ורצוצים. מאיגרא רמא נפלו לבירא עמיקתא".

מסתבר, שגם את חומת 'הטבע' הזו ניתן לפרוץ בעזרת ישועה פלאית, וזו באה ע"י אימוץ ילד בקרן ההסעות. על הסגולה המיוחדת הם שמעו מאברך שצערו של שמוליק נגע לליבו. השינוי המיוחל לא הגיע בבת אחת, אבל כיום שמוליק שלנו הוא תלמיד ישיבה מובחרת, העושה חיל בלימודו וממלא את הוריו רוב נחת.

וכך, סיפור אחר סיפור, עדות אחר עדות, נחלי דמעות וכאב של הורים מכל החוגים והמגזרים, הופכים לפתע לדמעות אושר ושמחה בזכות "קרן ההסעות". מדובר בסיפורים אמיתיים, אותנטיים, שעברו תהליך קפדני של טשטוש כל סימן מזהה. כשקוראים אותם, נסחפים אחר הטלטלות שעברו ההורים ורואים בחוש את התגשמות ה"מידה כנגד מידה" – אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך.

חוברת "לראות נחת" שע"י קרן ההסעות הופצה בימים אלה בכל הריכוזים החרדיים ומעוררת הדים רבים. אין מי שלא זקוק לישועה אישית, בעיקר בנושאי חינוך שהוא האתגר הגדול של דורנו. גדולי ישראל שליט"א שבים ומבקשים מכל יהודי שעולמם של אחיו יקר לליבו, לקחת חלק בפעילות ההצלה של "קרן ההסעות", המביאה בכל יום אלפי ילדים יהודים אל חיי התורה והמצוות. מדובר בילדים מערי הפריפריה, רובם מבתים שאינם שומרים תורה ומצוות, המתחננים אלינו להושיט להם גלגל הצלה. מה שעומד בדרכם הוא ההסעה היומית המביאה אותם מהבית אל בית הספר התורני. בלעדיה – הם ימשיכו ללמוד בחינוך כפרני חלילה.

ומכוח הערבות ההדדית הזו, מברכים גדולי ישראל, שגם לתורמים והמאמצים ייפתחו בשמים את שערי הנחת לכל יוצ"ח.