הורים לתלמידי הקירוב בישיבות הקדושות מספרים על הפעילות המסורה של חונכי "קרן ההסעות": "אני מרגיש שיש לילד שלי 'אבא' נוסף המלווה אותו לאורך כל הדרך"

לקראת סיום עונת הרישום לישיבות הקטנות מגוללים הורים מתחזקים וחונכי מערך הכוונה וטיפול המשך של "קרן ההסעות" את המאמצים הנעשים בקרב מסיימי כיתוב ח' במוסדות הקירוב, כדי להתאים לכל נער את הישיבה הנכונה עבורו וללוות אותו בתוך הישיבה "החונך של הבן שלנו מכיר אותו מהכיתות הנמוכות, מכיר את היכולות האמיתיות שלו ויודע להתאים לו את הישיבה הטובה ביותר עבורו" אומרים ההורים  מלאך האומר לו – גדל

"יש רגעים שאתה מרגיש כאילו נפלו עליך השמים", מספר אחד ההורים ממשפחה מתחזקת בפריפריה. "שלחנו את הבן לישיבה קדושה, זו לא הייתה החלטה קלה עבורנו. חששנו שהבן לא יעמוד בעומס של סדרי הישיבה והתפללנו שהוא יתאקלם שם.  וברוך ה' הוא הצליח, אבל אז היה לו קושי מסוים עם אחד המשגיחים שהלך והתפתח, עד כדי חשש שהבן יעזוב את הישיבה חלילה. היינו בחששות גדולים, ואילולי החונך שלו שטיפל בנושא – מי יודע לאן זה היה מגיע. החונך ישב עם איש הצוות, סיפר לו על הילד והקשיים שלו אותם הוא מכיר במשך שנים ובכך פתר את הבעיה. אנחנו מלאי הכרת תודה לחנוך שמלווה אותו כבר שנים ויודע לטפל בכל בעיה ברגישות ובמקצועיות", אומר האב.

 

"יש לא מעט מצבים נפיצים כאלו, בהם מתרחשת 'התנגשות' מסוימת בין התלמיד לאחד מצוות הישיבה", מספר החונך. "ברגע שר"מ בישיבה, 'מישיב' בערב, אחראי על החברותות בסדר ג' או אב בית, אחד מהם חושב שמבחינה חינוכית טהורה צריך לתפוס את הבחור בצורה מסוימת והילד נשבר מזה, פעמים רבות שאנחנו, החונכים, נצטרך להגיע ולהנגיש לו את הצבו של הילד וההיסטוריה שלו. אני חושב שהדימוי לרופא אישי הוא נהדר, כי לפני שהוא נותן הנחיות, הוא פותח את המחשב ורואה את ההיסטוריה של הילד. גם אנחנו, שיש לנו קשר עם המורים של הילד כבר מהכיתות הנמוכות שלו, עם מפקח בית הספר, היועץ וכל מי שהיה בבית הספר, הוא מביא את התמונה המלאה לאותו ר"מ או אב בית, וזה נותן לו שיקול דעת אחר לגמרי. במקרים רבים, כשמתגלע קושי מסויים לתלמיד בישיבה, אנחנו פועלים לשנות את הלך הרוח בתוך הישיבה כדי שהמצב יצאים לאותו בחור והוא יוכל להמשיך לצמוח".

 

"אבל הכי חשוב", אומר החונך, "זה נותן לתלמיד הצדיק הזה את ההרגשה שיש לו אבא נוסף, שדואג לו, מכיר את כל מהלך חייו, ואפשר לפנות אליו בכל מצב. התלמיד יודע שאנחנו נהיה זמינים אליו בכל שעה, ונעודד אותם לשתף אותנו בכל דבר כדי לתת להם את המענה המקצועי שהם צריכים".

 

"מערכת של שיקולים"

 

אלו הם ימי סיום תקופת הרישום לישיבות קטנות. הורים ומחנכים רבים יושבים על המדוכה כדי להחליט לאן לשלוח את הפרחים שגידלו בשנה הבאה. מדובר במסיימי כיתות ח' בבתי הספר הקירוב של החינוך העצמאי, שקיבלו הכוונה טובה מחונכי ופעילי "קרן ההסעות" להמשיך בישיבה קדושה והביעו נכונות לכך. עמל ויגיעה רבים משקיעים החונכים בהכוונת הבוגרים אל הישיבה המתאימה להם.

 

כולם מבינים שההחלטה הזו עשויה להכריע את עתידו של התלמיד ואת כל ההשקעה הגדולה ששמו בו. אם חלילה יכוון לישיבה שאיננה מתאימה לאופיו ויכולותיו, הוא עלול להיפלט חלילה מהמסגרת והעבודה אחר כך תהיה קשה ומורכבת. "החלטה על הישיבה הנכונה לכל תלמיד מגיעה לאחר מערכת רחבה של שיקולים", אומר אחד החונכים העוסקים בנושא, והתוצאות ברוך ה' בהתאם.

 

"ראינו בחוש עד כמה הילד שלנו יקר בשביל החונך, ושהשיקולים שלו בבחירת הישיבה הם רק לטובתו, ללא שום אינטרסים", אומר אחד ההורים, "במקרה שלנו למשל, בהתחלה רצינו ישיבה אחרת שהכרנו אבל הקשבנו לחונך שהסביר לנו מדוע מתאימה לו ישיבה אחרת והיום אנחנו רואים שהוא צדק. הוא באמת מכיר את הילד לעומק ואת היכולות שלו".

 

"עבורנו, כל תלמיד הוא משימת חיים", אומר החונך, "אנחנו יודעים כמה החלטה כזו גורלית עבור עתידו הרוחני של התלמיד, לכן אנחנו מפעילים מערכת שיקולים רחבה מאד. אנחנו חייבים לחשוב טוב מה המסוגלות של הילד. אפילו ברמה של מסוגלות טכנית. למשל, לשלוח ילד באוטובוס, בנסיעה של שעה לכל צד, מלבד מה שהוא רואה וחווה בדרך. הישיבה שמתחילה בשבע ורבע בבוקר ומסתיימת בתשע ורבע בערב. הוא מגיע הביתה בעשר ורבע, עייף ומותש, הוא צריך לאכול משהו וללכת לישון כדי לקום השש ורבע בבוקר להספיק תפילת שחרית בישיבה. זה נורא נוראות. אנחנו שוקלים גם את השיקולים הללו, שהם חיים או מוות".  

 

"המטרה שלנו לתת להורים נחת מהילד לשנים קדימה. ישיבה קטנה זה לא רק שלוש שנים. זה העיצוב הרוחני שבונה את הבחור לישיבה גדולה, שמובילה אותו לחתונה. זו בעצם דרך החיים שלו. אנחנו מסבירים להורים ששנות הישיבה הקטנה הם המכריעות את כל הלך הרוח של הילד, עד ה-120 שלו, ולכן מכניסים רק שיקולים זכים וטהורים כדי שהנם ירוו ממנו הרבה נחת".

 

ההבדל בין הצלחה לכישלון

 

חלק מההצלחה של החונכים בהתאמת הישיבות זו ההיכרות שלהם את כל התמונה. "מה שהחונכים עושים למעשה, זה חיבור של שני הצדדים. הם מכירים את הבחור לעומק, וגם מכירים את הישיבות מבפנים. להורים לפעמים יש שאיפות טובות. הבן שלי ילך לישיבות עם שמות גדולים אבל הם בוחנים רק דבר אחד: מה מתאים ברגע זה לילד. אולי בהמשך הוא יוכל להגיע אליהם", אומר הרב מנדרוביץ, מפקח בחינוך העצמאי.

 

בסופו של דבר, גם ההורים וגם התלמידים רואים שההתאמה שנעשתה עבורם ע"י החונכים מוכיחה את עצמה. "אנשים נוטים לחשוב שיש לנו חמש ישיבות פותחות בירושלים, חמש ישיבות פותחות בבני ברק ובסופו של דבר כולן אותו דבר. ולא היא", אומר אחד החונכים, "בתוך כל אחת מהישיבות הללו יש רגישות ואופי מיוחד משלהן, בסגנון, בצוות, בלחץ הלימודי. יש ישיבה שבנויה יותר על הקפדה, יש כזו שמעודדת תחרות חברתית, יש ישיבות שמקפידות על תדמית ישיבתית, איך צריכה להיראות ישיבה, ולא תמיד הגישה החינוכית מתאימה לאותו ילד. כלומר, אפילו שלפעמים ההורים צודקים שהוא אמור להגיע למקום גבוה, אבל בתוך המקום הגבוה יש כל מיני רגישויות שחייבים להסתנכרן עם הילד. זה הבדל של שמים וארץ והבדל בין הצלחה לכישלון".

 

"אתמול הייתי בביקור בית אצל משפחה שביקשה ישיבה מסוימת עבור בנם. אמרתי להורים, תדעו, שהישיבה הזו עברה שינוי משמעותי. היום לא נמצאים אותם אנשים שאתם מכירים. לכן, גם אם אנשים חושבים שהם מכירים, אנחנו מכירים בפועל את המסגרות והתנודתיות",

 

אחד החונכים מחדד: "לפעמים הורה מכיר טוב ישיבה מסוימת כי בנו הגדול למד שם, אבל צריך להבין שהמציאות בישיבה היא לפעמים תנודתית. צוות שהתחלף, משגיח שהלך ואחר הגיע במקומו, או שיש שינוי מבחינת המאזן של הרישום, כלומר שמגיעים בחורים ברמה גבוהה ומוצלחת יותר והישיבה מקבלת אופי אחר ממה שאותו הורה מכיר".

 

 

"החונך הוא כמו רופא המכיר את כל ההיסטוריה של המטופל"

 

"אני רוצה לומר משהו מניסיון" אומר הרב יחיאל מיכל מנדרוביץ, המפקח הארצי של 'החינוך העצמאי', "הבן שלי לא למד במוסדות קירוב אלא בת"ת חרדי וגם כעת לומד בישיבה מצוינת בירושלים, ואני יכול לומר שקצת חבל שגם לנו, לציבור החרדי, אין את חונכי 'קרן ההסעות' הנהדרים. חבל שזה קיים רק לילדי דימונה, נתיבות, בת ים, חדרה, נהריה וכדומה. מה איתנו? ילדי המרכז, ילדי ירושלים, ילדי ה'חיידרים'. הרי היום כולנו 'קירוב'. מי לא קירוב בדור הזה?".

 

הדברים הללו נאמרים על רקע הפעילות הענפה של מאות חונכי פרויקט 'הכוונה וטיפול המשך' שע"י קרן ההסעות בניהולו של הרב יעקב מויאל, המלווים במסירות אין קץ את התלמידים לאורך כל הדרך. מבית הספר התורני, דרך הכוונתם לישיבה מתאימה ועד הקשיים והאתגרים שבתוך הישיבה. הם זמינים עבורו בכל שעה, מכירים את הרקע האישי של כל תלמיד מילדותו ויודעים לתת מענה מקצועי בכל בעיה שמתעוררת. איזה בחור לא היה רוצה חונך ומלווה צמוד כזה?

 

ההיכרות העמוקה של החונך בנבכי נפשו של התלמיד, הופכת אותו למעין 'אבא' נוסף המכיר היטב את נקודות החולשה שלו ויודע כיצד לתמוך ולסייע. "אני רוצה להעביר מסר מיוחד להורים", אומר הרב מנדרוביץ', "זה מצוי רבות, כאשר הבן מתקשה בישיבה ורוצה לעזוב חלילה, הנטייה של ההורים לחשוב ברגשנות יתר, פועלים אולי מתוך לחץ ויורים לכל עבר. הם מתחילים לפנות לכל מיני יועצים ואנשי חינוך שלא כל כך מכירים את הילד ואת ההיסטוריה שלו ושומעים מהם הנחיות שונות. הם מתכוונים לטובה אבל אולי מפספסים.

 

"חשוב לדעת שכמו בעולם הרפואה, הרופא האישי מכיר את הפציינט והרקע הרפואי שלו ועל פי זה מנחה אותו, כך גם בחינוך. אני מבקש מכם ההורים, אם הבן מתקשה, אל תהססו לפנות לפעיל או המחנך המלווה אותו במשך שנים ומכיר אותו היטב. תישארו ממוקדים. הלחץ ברור. ילד המתקשה בישיבה עלול לנפץ חלום אצל ההורים, אבל דווקא במצבים הללו כשעובדים ביישוב הדעת ובעצה אחת עם החונך המחזיק את כל הרקע החינוכי שלו – אפשר לפעול לטובת הילד".

 

"חשוב לזכור, התלמיד, כמה שהוא כבר בן ישיבה וכאילו גדול, הוא עדיין קטן מאד וצריך את הגב של ההורים. וזה מתבטא בהורים יציבים, שלא פועלים בחיפזון אלא בשום שכל".